לפני מספר שבועות קראתי במאמרו של יאיר לפיד בידיעות אחרונות סוגיה מאוד מעוניינת.
יאיר לפיד מספר שבמסגרת מפגשיו עם קהלים, הוא נוכח לדעת שכאשר עולים נושאים הקשורים לאיכות הסביבה ופנסיה, הוא מרגיש כי הוא מאבד את תשומת לב הקהל. הנושא המסקרן קיבל תשומת לב, ולבסוף הגיע הכותב למסקנה כי המכנה המשותף המרכזי בין הנושאים הוא העתיד. שני הנושאים מדברים על דאגה למצב עתידי.
אני מסכים עם המסקנה כיוון שרובנו נוטים להדחיק את החשיבה למצב עתידי מסיבות שונות כגון:
1. לרובנו חוסר היכולת לחזות תמונה עתידית.
2. אנחנו שקועים בהווה ובמשימות השוטפות.
3. אנחנו מתקשים לקשר בין מעשינו העכשוויים להשלכותיהם בעתיד הרחוק. הקושי הזה כ"כ בולט כך שהעוסקים בתחומים שצוינו עוזרים לנו להבין את המשמעויות בצורה הקיצונית הרעה. למשל, אנחנו נשמע משפט כגון "אם לא נדאג לפנסיה, לא יהיה לנו כסף למזון", אך לא נשמע משפט כגון "אם לא נדאג לפנסיה, לא יהיה לנו כסף לנסוע לטייל בחו"ל".
4. אנחנו נוהגים לחשוב ש"יהיה בסדר".
ההדחקה גורמת מיד לחוסר עניין ומעבר חד ל"אזורי נוחות" אחרים.
אני מניח שיש נושאים רבים המשתייכים למצב עתידי שאפשר להכליל עם הנושאים שצוינו, אך ברשותכם, אני רוצה להציע ולהגיש מועמדות לנושא האסטרטגיה. באסטרטגיה, גם ההחלטות וגם יישומן קשורים לתמונת מצב עתידית.
בדקתי במספר מקורות, נתונים שונים, לגבי יישום החלטות אסטרטגיות בארגונים מקומיים. אני מביא לכם את עיקרי התוצאות שריכזתי:
1. 15% בלבד מהארגונים הנם בעלי אסטרטגיה ברורה ומוצהרת.
2. 55% מהארגונים בעלי אסטרטגיה מיישמים חלק קטן מן ההחלטות האסטרטגיות שקיבלו.
3. 5% בלבד מהארגונים בעלי אסטרטגיה מיישמים החלטות אסטרטגיות באופן מלא.
4. החלטות לא מיושמות בעיקר בשל חוסר היכולת לעבור משלב ההחלטה לשלב העשייה, הדחוף קודם לחשוב, פערי זמן גדולים בין ההחלטה לביצוע.
5. ככל שהארגון קטן יותר כך אחוז המיישמים קטן יותר.
6. ככל שהארגון הוא משפחתי יותר, חוסר המשמעת מהווה את הגורם המרכזי לאי יישום החלטות.
במסגרת עבודתי אני פוגש בעלים ומנהלים של ארגונים , שמסבירים לי כי ניסיונם בבניית אסטרטגיה ותשתית ארגונית תומכת נכשלה או לא מוצתה בעבר. לאור הנתונים שציינתי ובחינה של תכניות קודמות בארגונים, ברור מעל לכל ספק כי הפער הגדול הוא בחוסר היכולת האובייקטיבית והאופרטיבית של הארגון ליישם החלטות אסטרטגיות. יתרה מכך, לאור האכזבה מתהליכים קודמים הם מדחיקים את הסוגיה ומתקשים לקבל החלטה על הליך נוסף למרות הצורך שקיים מבחינתם.
הפער בין ההחלטה לביצוע הוא מכשול ארגוני שכיועצים אנו חייבים לקחת בחשבון ולשלב את ההטמעה כחלק בלתי נפרד מהפרויקט אליו נדרשנו. ברור שיכולתנו לשכנע ארגון שאינו רוצה בכך, מוגבלת, אך יש לנו את האחריות המקצועית לתאם ציפיות ולהבהיר חד משמעית את עמדתנו ולתמוך אותה במקצת הנתונים שברשותנו.